Sheket.Net

חברה לשעבר, שירי ברק, כתבה את המילים ואני הלחנתי

בית א':
בנובמבר החליט ובליל סילבסטר עזב
כשהתנשקו הסתיר את פניו
בחוץ שמע שסופרים אחורה עד אחד
עכשיו כולם ביחד ורק הוא לבד
חי כמו צל בארצות ניכר
אפילו לעצמו הוא כבר היה זר
אין לו כאן שם או בית לחזור
נזכר שהשאיר את זהותו מאחור

פיזמון:
חשב שבקלות יתגבר, אבל הוא כל הזמן זוכר
קטן עליו איזה רגש בשם אהבה
ואיך ככל שהיא מתרחקת היא נעשית קרובה
קטן עליו איזה רגש בשם אהבה

בית ב':
כשהבין שלא חשוב כמה רחוק הוא בורח
הוא הסתובב אחור וחזר
מכל מקום זה אותו הירח
וגם מרחוק קשה להיות מאושר
היא כבר לא הייתה שם
הוא גם לא ציפה שתחכה
זה רק הזיכרון הזה המעומעם הזה
תמיד חוזר, חוזר ומכה

פיזמון:
חשב שבקלות יתגבר, אבל הוא כל הזמן זוכר
קטן עליו איזה רגש בשם אהבה
ואיך ככל שהיא מתרחקת היא נעשית קרובה
קטן עליו איזה רגש בשם אהבה
חשב שבקלות יתגבר, אבל הוא כל הזמן זוכר
קטן עליו איזה רגש בשם אהבה
ואיך ככל שהיא מתרחקת היא נעשית קרובה
קטן עליו איזה רגש בשם אהבה

לינק לשיר - זה אותו הירח

בזמן האחרון,
מצבי הנפשי שנגזר ממצבי הבין-אישי
לא מאפשר לי להעביר ערב שקט בביתי
מבלי להרהר בבדידותי.
אז אני שותה.
לא הרבה, אבל מספיק.
וכשהחושים מתערפלים אני מצליח להרדם.

אולי הגיע הזמן, שאני אפסיק לעשות שטויות
צריך להתחיל לעשן פחות, צריך אולי גם להפסיק לשתות
אבל אם אני מפסיק לשתות, אז הכל נראה לי חד מדי, בהיר מידי
אני מתחיל להזכר בכל הדברים שרציתי לשכוח, כל הדברים שרציתי לשים מאחורי

עם עננים בראש, עם משקפי שמש כהות שמסתירות,
הכל קצת חד יותר, הכל מעורפל יותר.

לפעמים נראה לי שאני עומד באותו המקום כל הזמן ורק האנשים מסביבי מתחלפים ביניהם
מוצאים עבודה, מאבדים חיים, מחפשים משמעות, מחפשים שיסתכלו עליהם
נפגשים, מזדיינים,מתחתנים,לוקחים משכנתא לכל החיים ולא מתגרשים בשביל הילדים
גונבים איזה רגע חטוף עם הגולדסטאר, הגיטרה תלויה על הקיר. פעם העתיד נראה יותר מזהיר

עם עננים בראש, עם משקפי שמש כהות שמסתירות
הכל, קצת חד יותר, הכל מעורפל יותר.
עם עננים בראש, עם משקפי שמש כהות שמסתירות
הכל, קצת חד יותר, הכל מעורפל יותר.

לשמיעה והורדה: להפסיק לשתות