25 באוגוסט 2008
…וחוצמזה היה נפלא
יום שישי, נוסעים בצהריים לפסטיבל חוצמזה. אני לא מפסיק לדבר על זה כבר כמה שבועות.
הגענו באמצע ההופעה של לבנון וחבל כי ממש רציתי כבר לראות אותם בהופעה. ממה שהספקתי לשמוע, זה היה ממש לא רע.
לאחר התמקמות קצרה שתינו כמה בירות שנמזגו ע“י הגיטריסט של רגיסטאן שתפקד על תקן ברמן שלא יודע למזוג בירה בלי 3/4 כוס קצף (בסוף הפסטיבל הוא כבר מזג בעיניים עצומות) וחיכינו שיתחיל.
ציינה מונדוגס אני מת על ”שירת אלביס“ אבל הם היו בוסרים לי מדי, הרבה (המון) פוטנציאל פסיכדלי אבל אבל איך אפשר בלי בס? (:
מורה חיילת היו טובים ומעניינים מאוד! למרות שבהתחלה הזמרת זייפה הרבה מעבר למקובל (כנראה לא היתה מספיק שירה במוניטור במה שלה) אבל לקראת הסוף היא התאפסה על עצמה. הזמר היא מעולה ולדעתי הם צריכים לתת הרבה יותר דגש על שירים שבהם הוא שר. מי שרוצה להקשיב להם במייספייס - שלא יקשיב. הם נשמעים כל כך הרבה יותר טוב לייב שזה לא יאמן. את הדיסק (שעל פי פתקית) יצא בקרוב - אני קונה בוודאות.
M.E.S.S נתנו שואו מטורף, הארץ הזו קטנה עליהם, אבל למוזיקה לא התחברתי כל כך. השירים היו קצרים לי מדי, המילים לא ברורות בכלל והבס לא מורגש. נשמע לי שאם הם יורידו טיפה את הרגל מהגז (דווקא לא מבחינת מהירות) אני אוהב את זה הרבה יותר. בכל מקרה, הזמרת מוציאה קולות שלא מהעולם הזה (;
קין והבל 90210 - סטונרים עם הרמוניות קוליות וכבדות מעולה. יכלתי ממש להתחבר אבל המילים די הרסו לי והפוזה של הגיטריסט הייתה מוגזמת (על מי אתה כועס ילד?). מילים קצת יותר משמעותיות ובהחלט אני קונה את הדיסק שיצא.
את קרוזנשטרן ופרחוד אני מכיר כבר תקופה ארוכה, מעולם לא ראיתי אותם בהופעה (או בתמונה, או בוידיאו) ו-אוי כמה חיכיתי להופעה הזו (המון! זה כמה חיכיתי להופעה הזו). פשוט מעולה!!! לרוץ לראות שוב ושוב. אבל למה הופעה כל כך קצרה (או שזה רק אני?)
מודרן דנס קלאב איכזבו אותי מאוד, די כמו כולם, לא ממש משהו שלא שמעתי ומה ששמעתי כבר שמעתי הרבה אחרים שעושים את זה טוב יותר. אהבתי הרבה יותר את הגילגול הקודם שלהם…
מלכת הפלקט עלו וניראו לי חסרי חשק (זו הופעה גוד דמט ואנשים עומדים לראות אתכם אז תנו איזה חצי חיוך, אפילו עצוב).
למרות זאת, הם נתנו הופעה לא רעה ומדוייקת מאוד. ראיתי אותם באינדינגב ומבחינתי זה היה אותה ההופעה שוב, בהפרש של שנה וחצי מדינה.
וידוי-זו פעם ראשונה שלי בהופעה של המידנייט פיקוקס. באינדינגב פיספסתי אותם כי הייתי עייף. ובתל אביב פיספסתי אותם כי אני מחיפה.
הייתי די המום, הייתה הופעה מעולה! (כן, שוב רשמתי את המילה הזו). קוואמי (“דה לה קוקס“) היה גדול והשילוב ביניהם החזיר אותי לימים בהם ראפ היה יכול להיות מלווה בגיטרות. היו בהופעה כל כך הרבה אנרגיות שכנראה לפרות שרעו באיזור עפו העטינים לשמיים.
נהייה מאוחר, הלכנו לטייל קצת בשטח הפסטיבל, קניתי דיסק אוסף חדש של פיתקית ומסרתי את רשמי מההופעה למתופף של מורה חיילת.
פרסנו שמיכה על הקרקע והבטתי לשמיים. התחילה ההופעה של קרוסלה. הרעש עטף אותי ולקח אותי למקומות רחוקים. שמעתי אחרי זה שההופעה הייתה מעולה, אבל אצלי המוזיקה שלהם נכנסה מהאזניים ישירות ללב לא דרך העיניים. דרך אגב, תמר אפק היא תמצית השילוב בין יופי מהמם, עדינות אגרסיבית וגיטרה.
התעוררנו לאחת ההופעות הטובות ביותר של פורטיס שראיתי. תגידו מה שתגידו אבל תגידו כן לזקן! כל כך כיף לראות אמן שנהנה כמעט כמו הקהל שלו בהופעה (אם לא יותר). פלייליסט קצת להיטי מידי לטעמי, אבל היה אינר סטיישן ונעליים.
נסענו הביתה. דרך קשה, עייפות מצטברת.
את היום השני התחלנו בלהעביר את האוטו שלי טסט. מגיע לי מזל טוב! במפתיע, שוב האוטו הנאמן שלי עבר את הטסט בהצלחה.
הגענו ישר לאמצע ההופעה של שי נובלמן. ראיתי אותו כבר בכמה הופעות, זו הייתה מאוד מיוחדת. הבנאדם בהחלט יודע לתת שואו!
חבל שהוא לא עשה את שיר הנושא של טופי והגורילה אבל היו שירים מעולים. קטע מאוד מרגש היה כשהקדיש שיר לחבר ילדות שלו, רוכב אופניים שנהרג בתאונת פגע וברח.
דייויד בלאו ולהקתו הטובה החזירו אותי לימי הגראנג‘ (כל אחד והסוציאציות שלו) אבל היה להם את הסאונד הכי גרוע בכל ההופעות ששמעתי.
לא יודע אם זה הגיטרה הלא מכוונת או האפקטים או שאביב מארק היה כבר עייף, אבל משהו שם לא התחבר ובגדול. חבל, הם דווקא נשמעו מעניינים והקול של דיוויד יפה מאוד.
בחודשיים האחרונים היתי בשתי הופעות של אסף אבידן וזו הייתה השלישית. רק בשביל להוציא את זה מהמערכת-אני חושב שהדס קליינמן אלוהית והצ‘לו שלה מלאכי (או ההיפך).
עם כובע הקש, החולצה המשובצת ועל רקע ערימות החציר, הוא נראה (ונשמע) מאוד מתאים למקום. ההופעה הייתה כל מה שציפיתי למרות שבהתחלה די חששתי שהמוג‘וז לא הגיעו. שירים מעולים, הגשה ושואו נפלאים. לרוץ לראות, להקליט ולשמוע בבית.
עם עמיר לב מסתובב לי שנים בלב. אחד משלושת הזמרים הישראלים שאני הכי אוהב (השניים אחרים הם פרסקי ואלפנט). הפתיחה היתה קצת צולעת וקשה ללא מכורים אבל מהר מאוד זה הפך למפגן רוק אחד מהגדולים ביותר שראיתי בהופעות שלו. כל כך נהניתי למרות שלא יכלו לראות את זה עלי (או שכן), הייתי רוב ההופעה עם עיניים עצומות, שפתיים ממלמלות ומחשבות עפות. הייתי מוכן לראות את ההופעה הזו שוב ושוב ושוב (כמו כל הופעה אחרת של עמיר לב).
כולם התחילו לארוז ולהתקפל. אבל למה? למה למהר לחזור כשיש עוד הופעה אחת של להקה שאין לי שום מושג לגביה חוץ מזה שיש שם הרבה בס. ואני הרי מאוד אוהב בס (:
לא דובים הפתיעו אותי בטירוף. ממש לא ציפיתי לשמוע פרימוס שרים בעברית בשבת אחר הצהרים בקיבוץ ליד צפת.
הבסיסט (אי.בי. ג‘ונס?) גמר לי את העיניים כשניסיתי לעקוב אחריו על הבס וקרן דוניץ הגניבה אותי לגמרי, איך מהמראה המתוק הזה יוצאת המתיקות הקולית הזו על רקע המוזיקה הזו? היא חייבת לשיר יותר שירים! התוספת של הבוזוקי (שלטעמי לא היה מוגבר מספיק) הייתה מעניינת מאוד ומפתיעה והכל התחבר למסת רוק סמיכה, פאנקית ונותנת בראש. אני עדיין לא סגור על המילים של השירים-יותר מדי שמאלני/בועתי? פחות מדי רציני? יותר מידי הומור? אבל זה נשמע טוב מאוד ובכלל לא הפריעו לי ה“גניבות“ הדי שקופות מפרימוס. הם חילקו דיסקים בסוף ההופעה והספקתי לשמוע אותו כבר 10 פעמים (הרוב בריפיט). אם הייתי גר בת“א (או שהם היו מופיעים בחיפה) הייתי הופך לגרופי (:
זהו נגמר לו הפסטיבל. תודה למארגנים שאיפשרו לצפוני כמוני להנות מהמוזיקה הזו שהפעם לא התנגנה בנגן של המייספייס ו“תודה לאביב מארק על הסאונד“.
רק למה השירותים היו במרחק מסע סוף מסלול עם מכשולים?
צילמתי כמה תמונות, עד שגיליתי שאין לי בטריות. חבל.
עדכון (מסתבר שאני לא לבד באינטרנט הזה):
ניימן
יעל
שמוליק כץ
melquiadess
בן שלו (עכבר העיר)
אני אעדכן אם כשיהיו עוד…
מריץ FireStats